<h1>המנהיג הלכ' דבר האבד ומותר בחולו של מועד</h1>
<h2>דף לד:</h2>
בפרק אין דורשי' [חגיגה י"ח ע"א], ובמועד קטן [ברי"ף], שלש רגלים תחוג לי בשנה, וסמיך ליה את חג המצות תשמור לימד על חולו שלמועד שאסור בעשיית מלאכה ולא מסרו הכתו' אלא לחכמי' לומ' לך אי זו היא מלאכה אסורה ואי זו היא מלאכה מותרת וכתי' חג האסיף חג הראוי לאסוף בו דבר האבד. ואמרי' בת"כ, כל מלאכת עבודה לא תעשו אפי' מלאכו' החשובות לכם עבודה וצורך שיש בה חסרון כיס בביטול שלהן כגון דבר האבד לא תעשו, יכול אף חולו שלמועד יהא אסור במלאכת עבודה כו', ואע"ג דבמועד קטן מסיק דאיסור מלאכ' חולו שלמועד מדרבנן היינו מלאכת דבר האבד אבל מלאכה שאינה דבר האבד אסורה מן התורה כדאמ' באין דורשין ותנייא אידך ששת ימי' תאכל מצות וביום השביעי עצרת וגו' מה שביעי עצור מעשיית מלאכה אף ששת ימי' עצורי' מעשיית מלאכה, ובפ' מי שהפך, [מו"ק י"א ע"ב] רב אשי אמ' לא מיבעייא בימי אבלו דאסור מלאכה מדרבנן הוא ושרי אלא אף בחולו שלמועד דאיסור מלאכה מדאוריית' שרי, שמעינן מכל הני דאיסור מלאכה בחולו שלמוע' הוא מן התורה ובדבר שאינו אבד, ובדבר האבד אסור מדרבנן ושרו ליה רבנן, ואפי' מלאכ' דבר האבד ואפשר להעשות לפני החג, וכיוון מלאכתו במועד שריא מדאוריית' ורבנן אסרוה משום קנסא דאמרי' התם [מו"ק י"ב ע"ב] וכולן שכיוונו מלאכתן במועד יאבדו דקבעי' את"ל צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו דאסור דאוריית' כיון מלאכתו במועד מי קנסו בנו אחריו אי לא. ובגיטין פ' השולח, [מ"ד ע"א] את"ל כיון מלאכתו במו' לא קנסו בנו אחריו דלא עבד איסור דאורייתא, מכר עבדו לגוים ומת מהו שיקנסו בנו אחריו.
שמעינן מיהא שבכל איסורי חולו שלמועד לממונא קנסינן ולא לגברא, דתנן וכולן שכיונו מלאכתן במועד יאבדו, אבל מלאכת חול המועד [שלא] כיוונוה לעשותה במועד אף אם הפסידו מעט כגון למישע חביתא דחמרא ודשיכרא דלא נפיש פסידיה שרי.
